הפרעת בליעה, או דיספגיה, היא קושי בבליעת מזון, שתייה או רוק, אשר עלול להשפיע על איכות
החיים ולעיתים אף לסכן חיים. חשוב להבין: דיספגיה אינה מחלה בפני עצמה, אלא תסמין למגוון
מצבים רפואיים, ולפיכך דורשת בירור מקצועי והתאמת טיפול מדויק.
בין הגורמים הנפוצים לדיספגיה ניתן למצוא:
- מחלות נוירולוגיות) שבץ מוחי, פרקינסון ,ALS ,דמנציה ועוד(
- השלכות של ניתוחים או טיפולים באזור הראש, הצוואר או בית החזה )למשל: ניתוחי בלוטת
התריס, עמוד שדרה צווארי, הקרנות( - מצבים מבניים או תפקודיים בוושט או בלוע
- חולשה כללית, הזדקנות, ואשפוזים ממושכים
תפקיד קלינאי התקשורת באבחון ובטיפול
במהלך המפגש תתבצע הערכה מקיפה של מנגנון הבליעה במטרה לזהות אילו שלבים בתהליך
הבליעה נפגעו. בהתאם לממצאים, נבנית תוכנית טיפול אישית שיכולה לכלול:
- טיפול שיקומי –חיזוק שרירים, שיפור תיאום תנועתי, תרגול רצפי בליעה תקינים, שיפור
תפקוד שרירי הלשון, הלוע והסוגרים. - אסטרטגיות פיצוי –שינוי תנוחת אכילה, שינוי מרקמי מזון, הדרכה לאכילה בטוחה, תמרוני
בליעה יעילים למניעת חדירה לקנה הנשימה . - ליווי רב-תחומי –בהתאם לצורך, העבודה מתבצעת תוך שיתוף פעולה עם רופאים, תזונאים,
במקרים מסוימים יידרשו בדיקות הדמיה מיוחדות כמו בליעה דינמית )ווידאופלורוסקופיה( או
בדיקת סיב אופטי (FEES (לצורך הערכה מדויקת של התהליך ולתכנון טיפול מדויק יותר.
למה חשוב לא להזניח?
השלכות של דיספגיה לא מטופלת כוללות ירידה תזונתית, התייבשות, חדירת מזון לריאות
)אספירציה(, דלקות ריאה חוזרות, חרדה מאכילה, בידוד חברתי ואף תחלואה חמורה. טיפול נכון
ומוקדם יכול לצמצם את הסיכון, להחזיר עצמאות תפקודית ולשפר משמעותית את איכות החיים.
