אם נדבר לרגע על כיווני הפקה של צלילים ותנועות, תוכלו לשים לב כי הפקה של הצלילים ס' או צ' ואפילו התנועה i (כמו במילה סיר) תהיה לרוב עם שפתיים פסוקות, בעוד שהפקה של הצליל ש' לרוב תלווה בעיגול של השפתיים.
ישנו מצב בו אנשים מתקשים לעגל את השפתיים, תופעה זו מוכרת בשם רטרקציה בשפתיים, זהו מצב בו אנו מפסקים את השפתיים באופן קבוע גם כאשר הן אמורות להיות מעוגלות, כפי שאמורים להגות את ההגה ש'.
**למי שרוצה לקרוא יותר לעומק על רטרקציה: https://www.facebook.com/share/p/xuWA9dQxWLWKrfZQ/ **
אז איך כל זה מתקשר למצב הרוח הפנימי שלנו?
במחקרים נמצא כי כאשר משווים בין ההפעלה של השרירים בגבות corrugator supercilia לשרירים שמתחברים לזווית השפתיים הzygomatic major, יש הבדלים אם הנבדקים נחשפו לגירוי חיובי בו נראתה הפעלה של השרירים שמתחברים לזווית הפה, לעומת מצבים בהם נחשפו לגירוי שלילי נראה הפעלה של שרירי הגבות.
בעצם השרירים באיזור הגבות מקושרים למראה פנים זועף, מכאן גם מגיע השם "להזעיף גבות" והשרירים שמתחברים לזווית הפה שמתכווצים בזמן החיוך ועוזרים למראה פנים מחייך.
גם כאשר הנבדקים קיבלו הנחייה לא להביע שום הבעה למראה הגירויים, עדיין נראה כי בזמן גירוי חיובי השרירים באיזור הפה הופעלו, ובגירויים שליליים השרירים של הגבות הופעלו.
במחקר נוסף אמרו לאנשים להחזיק עיפרון בין השפתיים או בין השיניים, באופן כזה שיגרום להם לחייך או לא לחייך (באופן לא מודע כמובן). נמצא שאנשים שהחזיקו את העט עם השיניים (והיו במנח של חיוך) חוו סיטואציות מצחיקות, כמשעשעות יותר.
בסופו של דבר בנוגע לחיוך, ככל שאנשים שמחייכים יותר הם משועשעים יותר, לכן להפיק ש' תקינה זה חשוב, אבל לחייך הרבה חשוב לא פחות 
